גניבה

"גנבו לי 1,200 מ"ר משרדים! "גנבו לי 1,200 מ"ר משרדים!".

"מה קרה?", אני שואל את הפציינט העצבני כביום היולדו כאילו נטפח עכוזו ביד קשה.

"גנבו לי 1,200 מ"ר משרדים!" הוא חוזר על דבריו תוף קריסה ממוּטטת אל תוך הכֻּרסה ממול שלחני, "מה לעשות? מה לעשות?".

על דרך הכלל אינני מוצא עצמי בלי תשובה, אבל נוכח היאוש המתפרץ למשרדי אני חסר אונים.

אני מבקש ממזכירתי, אם אין זו מעמסה גדולה מדי, להגיש בבקשה קפה ומים הן לפציינט והן למטפלו, בין היתר כדי להרויח זמן לצרכי התעשתות.

"אולי תספר לי מה קרה, דבר דבור על אופניו?" אני מצליח להוציא משפט שלם על אף הנסיבות המצוּעקות.

"מהיכן להתחיל? מהיכן להתחיל?", כך הוא.

"תראה. אם תחזור על כל משפט פעמיים נשאר לארוחת ערב, ואני עובד רק עד שעה חמש. אני מציע שתתחיל מההתחלה, למרות שאין זה קל. אני יודע".

"אתה יודע שבנינו באמצעות חברת בונים וצוחקים בדרך לבנק בע"מ בנין מסחרי רחב שטח ורב קומתי, עם סופרמרקט ומסעדות בקומת הקרקע, חניון תת קרקעי גדול, קומות משרדים וקליניקות".

"תזכיר לי מי בעלי המניות בחברה?" עוה"ד מראה התענינות.

"זוהי חברה משפחתית. אשתי ואני".

"ומי הבעלים בטאבו?"

"החברה כמובן. וזאת הבעיה", מתחיל הלקוח להתנשף.

"ומדוע זאת בעיה? אולי תתחיל לספר מבלי שאצטרך לחקור אותך על כל צעד ושעל?".

"מכרנו את רֹב הבנין ונותרו לנו 1,200 מ"ר מבונים אותם אנחנו מתכוונים להשכיר. משרדים מוכנים לכניסה בשתי קומות. מפרט עשיר ביותר. לפני שבועיים הגיעו עו"ד ולקוח והתחילו להסתובב בבנין ושאלו היכן המשרדים למכירה. 1,200 מ"ר בשתי קומות. אמרתי להם שאין משרדים למכירה אלא רק להשכרה, אבל הם התעקשו ועוה"ד הראה לי מודעה בעתון". הלקוח מוציא עתון עם מודעה 'למכירה 1,200 מ"ר משרדים בקומה חמישית וששית בבנין משרדים חדש ומפואר', ומחליק אותה אלי על פני השֻלחן.

אני מעיין במודעה. אמת. זה מה שהמודעה אומרת.

"ואחר כך הוא נתן לי את זה", אומר הלקוח ומוסר לי תדפיס ממחשב רשם החברות על כל פרטי חברת בונים וצוחקים.

אני קורא את התדפיס בעיון רב. פעמיים, ואינני רואה מה הבעיה. הלקוח וזוגתו שתחיה הם בעלי החברה בעלת השם המאתגר, אין שעבודים, אין חוב לרשם החברות וכל הדו"חות השנתיים הוגשו. "מה הבעיה?", אני שואל.

"תראה מי הדירקטור", הוא מצביע ברעידוּת על השורה המתאימה.

"שמעון שמעונשבילי", אני קורא בקול, "מי זה?"

"זו בדיוק הבעיה. אינני יודע. אשתי ואני הדירקטורים. מעולם לא היה מישהו אחר. מעולם לא מכרנו מניות בחברה, לא מנינו דירקטור זר, והכל תרמית אחת גדולה".

"אז זו בדיוק הבעיה, אני מבין. הדירקטור יכל לקבל החלטה למכור את יתרת השטחים בבנין ואתם בתור בעלי החברה אפילו לא תדעו על כך עד שיהיה מאוחר מדי", אני ממהר להסיק, "אבל איך זה קרה? מי דווח לרשם החברות?".

"אין לי מושג. מוכרחים לבטל את הדווח ולהחזיר את המצב לקדמותו. טפל בזה בכל המהירות האפשרית בבקשה. אני מתחנן בפניך".

"בסדר גמור. תחתום על יפוי כח. אפנה לבקש לצלם את כל מסמכי החברה, ולאחר שנראה מה קרה נדע מה לעשות".

צלומי תיק רשם החברות מתקבלים כעבור יומיים, עם שליח מיוחד, ומסתבר כי חדשיים קודם לכן נשלחה הודעה לרשם החברות על מנוי אחד שמעון שמעונשבילי כדירקטור חדש, בחתימתו כדירקטור, וכי כהונתם של הפציינט ואשתו הופסקה באותו מועד. רשם החברות משנה ברשומיו בהתאם. הדירקטוריון החדש כמובן יכל לקבל כל החלטה שבסמכותו, הגם שמעמדו שלו כוזב לחלוטין. כל בר בי רב המוציא תדפיס מהמחשב של רשם החברות בטוח שזה המצב המשפטי הנכון.

הלקוח מוזמן אחר כבוד למשרד ומקבל הסבר ממצה. הוא חותם על טֹפס הודעה לרשם החברות על שנוי בדירקטוריון. כהונת השבילי מופסקת והוא וזוגתו מתמנים מחדש. מרשי מעלה את ירושלים על ראש שמחתו, סר למשרד רשם החברות, מחתים את הדווח ומקבל חותמת "התקבל" על ההעתק שנשאר בידו, דואג שהמעוות יתוקן במחשב, ויורד שמח וטוב לב מערבה.

"גנבו לי את החברה! גנבו לי את החברה!", צווח הלקוח ככרוכיה באזני בטלפון, שבוע לאחר מכן. "לא עשינו כלום! הכל חזר למצב הקודם. הטמבלשבילי שוב דירקטור ואנחנו לא". נדמה לי שהוא בוכה.

"אל תדאג, אטפל בכך מיד. אסע אישית ואגש לרשם החברות ואבהיר לו מה קרה", אני מסביר בדחיפות.

מכין מכתב חריף לרשם החברות, מחתים את הלקוח שוב על טֹפס לחלופי דירקטוריון, דורש במכתב מרשם החברות שיתן הוראה חד משמעית שלא לערוך כל שנוי במסמכי החברה ובמִרשמה, ועולה לעירו הקדושה של דוד האדמוני.

במשרדי רשם החברות בבית כלל מחתימה לי פקידה את המכתב ואת ההודעה, אני מקבל חותמת "התקבל" על שני העתקים מכל אחד מהמסמכים ונכנס ללשכת רשם החברות.

"תזמין את התיק עכשו בבקשה. הנזקים שנגרמו ללקוחות שלי עצומים", אני אומר לו. משתדל בנעימות, יוצא לי בכעס.

רשם החברות, אדיב ביותר, הוא מכיר הסטריה של עורכי דין. ללא אומר ודברים מבקש ממני לשבת. מזמין את התיק, מעיין בינתיים במכתב שלי, מרים את ראשו, ואומר לי, "אתה צודק. יש בעיה. אנחנו רושמים מה שמדווחים. אני נותן הוראה כמו שבקשת. בתוך התיק יהיה מכתב הוראה חד משמעי ממני, בעמוד הראשון מיד אחרי הכריכה. הכל בסדר, ואני מתנצל".

הרשם הנכבד מתקן בעצמו את הרשומים בפני, מראה לי במחשב את התוצאה, דואג להוציא לי תדפיס, ללא אגרה מחמת רגשי האשמה, שאינני משער בנפשי שיכולים להמצא אצל פקידי ממשלה, ושולח אותי לדרכי לשלום.

שמח וטוב לב שם האדבוקט פעמיו אל עזורה, אוכל קובה חמוסטה מבושל על פתיליה משך זמן רב. טעם גנעדן. אבל אם אני במחנֶיהודה אז חובה לבקר אצל רחמו. חומוס, מרק שעועית, לימונדה.

יורד חזרה לעמק הבכא. בדרך מתקשר ללקוח, מסביר לו שהכל בא על מקומו בשלום, ומרגיע אותו. גם אני רגוע.

"גנבו לי 1,200 מ"ר משרדים! "גנבו לי 1,200 מ"ר משרדים!", נִצעקת לי השפוף באזן.

"מה עכשו?"

"שודדשבילי שוב הדירקטור שלי. ועכשו גם המניות הלכו לנו. מה, אמרת לי שהסדרת את הענין עם רשם החברות! הרי הוא נתן הוראה שלא ישנו את הרשומים. תראה. תראה. כל המניות רשומות עכשו על שמו!" .

המיגרנה משתלטת על מרכז ראשי. אני בודק עם רשם החברות. מסתבר שהשבילי, הרואה ואינו נראה שהופך לאט לאט לבן משפחה לפחות, מנסה לתקן את מרשם החברות, אולם בירושלים אין עולה הדבר בידו. נו אז מה עושה הגנבשבילי? הוא מוסר דווחים לרשם החברות, הן על החלפת הדירקטוריון והן על העברת המניות, בסניף רשם החברות בתל אביב, והתרמית עולה בידו כעשן המתמר. המרשם מתוקן שוב, והפעם באפן חמור בהרבה.

יש להבין. העברת זכויות בטאבו היא דבר מסובך ביותר. יש להמציא לרשם המקרקעין אשורי מס שבח מקרקעין, מס רכישה, עיריה כולל הטל השבחה, בקשה לרִשום חתומה ומאומתת ע"י עו"ד, שטרי מכר חתומים ומאומתים ע"י עו"ד, צלומי תעודות זהות, יפויי כח בלתי חוזרים… ולעומת זה בהעברת מניות בחברה, שזו למעשה העברת בעלות, הודעה פשוטה אחת של מאן דהוא, ללא כל אמות חתימה ואשורי מסים, והבעלות והשליטה בחברה על קרקעותיה ורכושה עוברות לרמאי.

אין ברירה. מתישב במשרדי וכותב לרשם החברות שוב מכתב חריף במיוחד. דורש החזרת הרשום הנכון, מניח לפתחו את האשמה ומבהיר שמרשי יגיש תביעה אישית נגדו אם אמנם יגרם לו נזק ממשי. אולם זה אינו מספק אותי. אני מעתיק את כל טפסי רשם החברות, מוסיף לכל אחד מהטפסים את נֹסח אשור החתימה משטרי המכר של לשכת רשום המקרקעין כדי שתהיה אחריות עו"ד על כל חתימה וחתימה, עובדה שתקשה על תרמית כזו, דורש מרשם החברות להכניס את השנוי בכל טפסיו, וממתין לתקון.

בשלב זה אינני מעלה את רַחמו על ראש שמחתי או את עזורה על מעמקי קיבתי, ונשאר במשרדי, משוכנע שזו הפעם יוחזר המאזן ליקום והחברה תוכל לשוב לצחוק בדרך לבנק. אבל לא. ומה.

עוד באותו היום אני מקבל מרשם החברות מכתב בפקס, בו הוא כותב בין היתר, כי לאור אי הסדרים בחברה, השינויים הבלתי מוסברים בדירקטוריון ובבעלות במניות והתכתובת שהגיעה אליו, אין לו מנוס אלא להקפיא את מרשם החברה אצלו, ודוקא השבילי נותר על כנו. הפלא ופלא. רשם החברות מורה שעל התדפיס יכתב שאין לפעול בחברה, ללא צו בית המשפט.

אין ברירה אם כן. אני מגיש תביעה בהמרצת פתיחה למתן צו הצהרתי על כי מרשי הם הבעלים והם הדירקטורים בחברת בונים וצוחקים בדרך לבנק בע"מ וכי אין לרמאישבילי חלק ונחלה בדירקטוריאט או במניות. כמובן שמרשי נושא בשכר הטרחה.

הכתובת של הדירקטור מפרובקת. אלא מה. בשיטת המשפט האדברסרית שלנו חייבים צד שני. זמין. לא מצאת לא יתקיים משפט. התעודה שאני מוציא ממשרד הפנים מראה שמענו היא הכתובת של החברה. אז מה? אי אפשר למסור למי שלא שם. גם אי אפשר להדביק על הדלת של האין דירה.

לאור המצוקה אני מגיש בקשה לתחליף המצאה. פרסום מודעה בעתון במקום מסירה ממש. לאור הנימוקים והנסיבות החריגות בית המשפט הנכבד נעתר לבקשתי. המודעה מפורסמת ואיש אינו מתייצב. בעקבות בקשה למתן פסק דין בהיעדר מתקבל פסק דין כמבוקש, לאחר ארבעה חדשים, המצהיר כי השבילי אינו דירקטור ואינו בעל מניות, על רשם החברות להחזיר את המרשם המקורי, והוא מחוייב בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד.

קודם שפסק הדין מגיע לרשם החברות מוגשת בקשה לבטול פסק הדין שניתן בהעדר. השבילי מופיע.

לא אלאה את קוראי בפתלתוליות טחנות הצדק, במסמכים המזויפים ובשקרים המפגיעים. די לאמר שאחרי שלוש שנים ניתן פסק דין סופי בו נדחה ערעורו. רשם החברות מחזיר את המרשם, וההוצאות ושכר הטרחה הפסוקים אינם משולמים כמובן ע"י הרמאישבילי שכן מסתבר שהתרמית הזו אינה בת יחידה. ניתנים כנגדו מספר פסקי דין על סכומים גדולים, הוא הופך לחייב מוגבל באמצעים בלשכת ההוצאה לפועל, ולחברת בונים וצוחקים בדרך לבנק בע"מ חוזר הצחוק, אם כי מריר משהו כיוון שאין מי שישא בהוצאות ובשכר הטרחה מלבדה.

והעיקר פורח מזכרוני. תוך כדי התנהלות המשפט אני שולח דווח לרשם החברות על העברת מניות בחברה של לקוח אחר. כן יש גם אחרים. הדווח מוחזר מבלי שתרשם ההעברה "הואיל הטפסים ששלחת אינם מעודכנים ויש לחתום על הטפסים המעודכנים החדשים תוך אמות חתימת בעל המשרה המדווח".

איזו חוצפה. אין לי בעיה עם העובדה שרשם החברות אינו משלם תמלוגים, אין לי גם טענות על אי מתן קרדיט, אבל גם לא תודה קטנה? משהו?.