בכל המסמכים היוצאים תחת ידי ומחשבי אני דואג לכתוב בינ"ו (בעזרת ה' נעשה ונצליח, או בעזרת ה' נזכה ונתעשר…). וכל כך מדוע? כדברי ישעיהו הנביא "הַאֲזִינוּ וְשִׁמְעוּ קוֹלִי הַקְשִׁיבוּ וְשִׁמְעוּ אִמְרָתִי".
קבלן לקוח במשרדי שלא בנה מימיו בק"ק בני ברק, רוכש מגרש לבניית בנין בן ארבע קומות ודירת גג. הואיל והממון מצוי בכיסו, הוא מתעתד לבנות את הבניין ורק בשלב מאוחר יותר להתחיל למכור דירות, ובכך למקסם את רווחיו.
בגמר שלב השלד, מתחילים לנסות למכור דירות ואין כל היענות. לא למודעות פרסום וגם לא למעקלרים, מתַוְכים, והוא ממשיך בבניה. בשלב מאוד מתקדם של הבניין מתקשר למשרדי רב צעיר ומכובד, בן לשושלת רבנים נחשבת.
"איר ניטאָ דער אַדוואָקאַט פאַר דער קאַנטראַקטער? אתה עורך הדין של הקבלן?" והוא נוקב בכתובת הנכס.
"יא. וואָס קענען איך טאָן פאַר איר? כן, מה אני יכל לעשות בשבילך?" אני משתדל לענות בשפה שאינה שגורה כל כך בפי, העיקר שיהיה חוזה סופסוף.
מסתבר שהרב הנכבד מעוניין לרכוש דירה בקומת הקרקע ומבקש לקבוע פגישה למחרת היום. כבוד הרב, גבוה ומרשים, שיער שיבה מקדים לזרוק בשערו, חליפה מודרנית בת שלושה חלקים, הכפתורים בצד שמאל של הג'קט ולא כמונו בצד ימין, שעון זהב בכיס חזיתו הימנית משורשר זהב אל הכפתור הראשון, זקן מטופח, עיניים כחולות חכמות, קמטוטים בצדיהן.
אני מוסר לו את החוזה. 17 עמודים אליהם מצורפים נספחים. ממש ספר, כנהוג אצל קבלנים. הוא נוטל את החוזה בידו ומעלעל. אינו מתעכב יותר מעשר שניות על כל עמוד. בטח יעביר את החוזה לעורך דין ולכן אינו קורא, אני מהרהר לעצמי.
"בליק. תראה", הוא מתחיל כשהחוזה מונח סגור על השֻלחן, "בסעיף 15.א. תתקן ככה", והוא מסביר מה ברצונו שאתקן, "בסעיף 16 בסוף…" וכך הוא עובר בעל פה על כעשרים סעיפים מבקש לתקן מילה פה ומילה שם, להוסיף משפט או למחוק. כל בקשותיו הגיוניות ואפשר להסכים אתו ללא בעיה. איך בכלל הוא מסוגל היה לעלות על הכל בפחות משתי דקות רפרוף? מדהים ממש.
הוא מבקש שהחוזה יהיה על שם זוגתו שתחיה ועל שמו. לא. אין לו צרך במשכנתה. מזכירתי מצלמת את תעודת זהותו עם הספח, החוזה מתוקן על כל נספחיו בדיוק כמו שבקש.
כבוד הרב מהנהן בראשו, "יא. אַלע רעכט. אבער איך קען נישט צייכן אַ קאָנטראַקט. אנטשולדיגט. כן הכל תקין, אבל אינני יכל לחתום על החוזה. מצטער", והוא יוצא מהמשרד ונעלם.
אני נותר במשרד המום. הרי החוזה בדיוק כמו שהוא מבקש. ככל הנראה יש בעיה בכל זאת. אז מה עושים כשיש בעיה בני ברקית או חרדית? נכון. מתקשרים לרֶבּ דוֹד.
"העלא רב דוד. ווי זענען איר? שלום רֶבּ דוֹד. מה שלומך?"
"אלץ איז פייַן מיט גאָט'ס הילף. גאָט צו דאַנקען. הכל בסדר בעזרת השם. ישתבח שמו. מה שלום אמא? איך אפשר לעזור? צי איר דאַרפן עפּעס? אתה צריך משהו?", שואל רֶבּ דוֹד, היודע היטב שאינני מתקשר סתם. טוב, גם כשהוא מתקשר הוא צריך משהו.
אני מסביר לרֶבּ דוֹד שאמא וכל המשפחה בסדר, ושיש לי בעיה. מספר לו על כבוד הרב, אותו, כך מסתבר רב דוד מכיר היטב, ומבקש לדעת אם לדעתו העובדה שכבוד הרב אינו חותם תלויה בי, או אולי בו.
"טאקע. נו באמת", כך רב דוד, "דער אָפּמאַך איז געשריבן מיט די הילף פון גאָט אָדער פון הימל? על החוזה כתוב בע"ה או בס"ד?"
"לא. איננו כותבים זאת על חוזים."
"אַזוי שרייַבן. שטענדיק. אלע דאקומענטן. אז תכתוב. תמיד. על כל המסמכים. תשלח לכבוד הרב את החוזה עם התוספת ותראה מה יקרה. אתה יכל לאמר לו גם שאנחנו קרובי משפחה. זה לא יזיק", מוסיף רֶבּ דוֹד ומגחך קלות, "זאָל זייַן מיט מאַזל. שיהיה במזל".
"דאנק איר זייער פיל. רעגאַרדס היים. תודה רבה רֶבּ דוֹד. דרישת שלום בבית", אני מסיים את השיחה. מה באמת זו הבעיה? הלואי.
החוזה ונספחיו זוכים לסיוע השמימי בצפון מזרח, והם נשלחים אחר כבוד אל ביתו של כבוד הרב באמצעות שליח, בצרוף מכתב הבהרה מתנצל שהתקלה אותרה וכי מבחינת הקבלן וב"כ אפשר לחתום.
מתיצב כבוד הרב במשרד, מרפרף על כל המסמכים ואומר, "און איצט ביטע צוויי טויזנט דאָללאַרס אַוועק די פּרייַז. ועכשו בבקשה הנחה של 2,000 $ על המחיר".
אני מביט בו. פניו חתומים. טוב, עד עכשו לא היה כל מו"מ כספי ובד"כ זה נעשה בין הלקוח והקבלן ישירות. אז מה זה אלפיים דולר כדי שיהיה סִפְתח? ועוד רב?
"קיין פּראָבלעם. אין בעיה. אני לוקח את זה על עצמי". נספח התשלומים והעמוד עם המחיר מתוקנים. "איצט אַלץ איז פייַן? עכשו הכל בסדר?"
"זייער גוט. טוב מאד", הוא אומר. "הערן. תקשיב. עכשו תעדכן את המחירים במחירון. למחיר הדירה לידי בקומת הקרקע אתה מוסיף 4,000 $, לקומה מעלי, 3,000 $, לשתי קומות מעלי 2,000 $, הקומה האחרונה 1,000 $. לדירת הגג לא להוסיף. צי איר פֿאַרשטיין? ניט אַפילו איין סענט מער. אתה מבין? אפילו לא סנט אחד יותר".
משונה מאד. אבל העיקר שיקנה. נראה אם באמת הקבלן יצליח למכור את יתר הדירות במחירים שנוקב כבוד הרב. "נעשה ונשמע" אני עונה, ומצטט מספר שמות, אולי כדי להרשימו "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהֹוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".
למחרת היום מגיעים כבוד הרב וזוגתו שתחיה. גם הקבלן נוכח כמובן. אני כמעט עושה את טעות חיי בכך שאני מנסה ללחוץ את ידה ובשניה האחרונה מעביר את ידי המושטת בשערי. אִסּוּר נגיעה.
הכל מוכן לחתימה, או אז אני שומע את כבוד הרב, ואינני מבין "יש כמובן רֵילסים, נכון"? מה הוא "ברור לך שבלי אמר? מה זה רֵילסים?
רֵילסים אף אחד לא קונה דירה בבני ברק", מוסיף כבוד הרב. אני מביט בקבלן. גם הוא אינו יודע על מה מדובר, אבל הוא מתעשת מיד, "ברור שיש רֵילסים. איך אפשר לבנות בבני ברק בלי רֵילסים?" ממש שחקן פוקר.
החוזה נחתם על כל נספחיו, כבוד הרב משלם מקדמה יפה בשיקים מוכנים מראש של שלוש עמותות, וגם שכר טרחה במלֹאוֹ והמפגש מתפזר.
"לך תברר מיד מה זה רֵילסים", פוקד עלי הקבלן, "אינני מעוניין להפר חוזה. אבל אם זה ככה בבני ברק אין ברירה. אחרת איך נמכור דירות?"
לאחר ברור טלפוני קצר עם רֶבּ דוֹד, מסתבר שלכל דירה בבני ברק יש מרפסת לסֻכָּה. אבל מה? המרפסת קטנה והצרכים גדולים. והפתרון? בשני צדי מסגרת הבטון של המרפסת מושחלים צנורות ברזל זה בתוך זה ובכל ימות השנה המרפסת רגילה. בחג הסֻכּוֹת מעקה החזית נהדף קדימה טלסקופית, נשען על הרֵילסים, כשעל השטח שנוצר מניחים משטח קרשים והרי תוספת לסֻכָּה.
"רֶבּ דוֹד, הרי זה מאד מסוכן. מה, העיריה אינה מתערבת? ומה לגבי היתר בניה?". שלא יהיה לכם ספק לרגע, אין דבר הקורה בק"ק בני ברק הנעלם מרֶבּ דוֹד, או שאין לו יד ורגל בו.
"וואָס טאָן איר זאָגן. מה אתה אומר", שח רֶבּ דוֹד, "בנין דערלויבן? היתר בניה? הרי כשהמרפסת סגורה איש אינו רואה, ועל מה ולמה היתר בניה? זוהי קונסטרוקציה פנימית. וחוצמִזה העיריה מוציאה תמיד צוי הריסה לפני חג הסכות. הצוים נכנסים לתֹקף לאחר שמונה ימים. עם סיום החג הבא עלינו לטובה, והכל שב על מקומו בשלום ובבניין ירושלים תובב"א נתברך ונאמר אמן".
כל המידע יקר המציאות הזה בטלפון אחד בעוד קבלננו במשרדי! אני פונה אליו, "אני מציע שתבדוק עם קבלנים אחרים הבונים בק"ק בני ברק איך הדבר נעשה, ותבנה בהתאם. רק בקשה אחת. תקפיד היטב על הקונסטרוקציה. זה ככל הנראה מסוכן".
אין בעיה", כך הקבלן, "עשיתי טעות ולא לקחתי אדריכל מבני ברק. אם זה היה אדריכל מקומי ככל הנראה כבר היו רֵילסים. הפרש ההוצאות יכוסה, וביתר, ע"י התוספות במחירי הדירות כפי הנחיות כבוד הרב", הוא צוחק, "אשים בטון 400 עם זיון כפול. לא לדאוג".
למחרת בבקר, ואני מתחיל לעבוד בשעה 07:00, ממתינים ליד משרדי שלושה חרדים המבקשים לרכוש דירה, קרוב ככל האפשר לכבוד הרב. טרם פתיחת דלת משרדי. "אני מוסיף 10,000 $ כדי לרכוש את הדירה ליד כבוד הרב", אומר אחד מהם. "אבער איך געקומען ערשטער. אבל אני הגעתי ראשון", צועק אחר.
"סיימתם כבר להתפלל, כל כך מוקדם?" אני שואל. "דעמאָלט. אח"כ" הם עונים במקהלה.
אני שם לב שבמעיליהם הכפתורים בצד שמאל והלולאות בצד ימין. הכִּפְתוּר כך שכנף ימין על כנף שמאל ולא להפך, כמו אצלנו. למיטב הבנתי רק חולצות הנשים עשויות כך. משונה. צריך לבדוק את הענין עם רב דוד בהזדמנות, כך אני רושם לעצמי מנטלית.
נכנסים למשרד ואני מבקש מהם לשבת כך שאוכל להתארגן. אבל הטלפון אינו מפסיק לצלצל. אולי שלושים שיחות בזו אחר זו. צאן מרעיתו של רבנו. כלם מעונינים לרכוש דירה ליד כבודו. כל אחד מנסה להעלות את המחיר, ובלבד לגור ככל האפשר קרוב לרבו. "סליחה", אני מתנצל, "המחירים קבועים. אין לשנותם. כל המקדים להגיע יזכה בדירה שטרם נמכרה". עכשו אני מבין את אמרתו של כבוד הרב, 'אפילו לא סנט אחד יותר'.
"נֹסח החוזה קבוע", אני אומר לשלישיה, "בדיוק כמו החוזה של כבוד הרב. אין לשנות. וגם המחירים אינם לוכוח".
שלושת האברכים משוחחים ביניהם בהתרגשות רבה, בטח מתמחרים ביניהם כדי להגיע להבנות. מקץ זמן מה הם מתייצבים במשרדי. אני מבקש לצלם את תעודות הזהות שלהם. נקבע סדר רכישת הדירות. הדירה הצמודה לכבוד הרב ראשונה, ושתי דירות מעליו מיד לאחר מכן. "החוזים יהיו מוכנים מחר. נא לתאם טלפונית שעה להגיע לחתום. תבואו עם נשותיכם, ככל שהדירה תרשם על שני השמות, עם שיק בשיעור של 15% מסכום החוזה ושכר טרחה." לאחר עוד מספר הנחיות, והבהרה שאין צֹרך ששני בני הזוג יגיעו בצותא חדא, הם יוצאים את המשרד.
בעוד הם יוצאים, עדר שחור בגדים וכובעים מתפרץ למשרדי. הם מתבקשים לשבת ומקבלים את הנאום הקודם שלי. המחירים קבועים, ראשון מגיע ראשון רוכש, וכיוצ"ב. מהומה ובלגן. "סליחה", אני אומר להם, "אם אתם מעוניינים להסדיר ביניכם את הנושא, בחוץ בבקשה. אלו הדירות שנותרו ואלו המחירים". אני מגיש להם את הרשימה בה מחוקות הדירות שכבר התחייבנו להן.
לאחר מספר דקות חוזרים. מציגים בפני את סדר הרכישה. בינתיים מגיעה המזכירה. הם משימים עצמם מתעלמים ממנה, אבל מציצים לכִווּנה. היא לבושה לאו דוקא בצניעות יתרה. אני מבין את הרגישות ומכניס את אותם שזכו בדירות לחדרי. מסביר להם את סדר הדברים, קובע מועדים לחתימות ליומיים הקרובים ואנו נפרדים.
טלפון לרב דוד. "רציתי להודות לך ולספר שהכל הולך מצויין. אחרי כבוד הרב כלם מעוניינים לרכוש דירה בבניין. אבל יש לי שאלה אחרת. איך זה שהכפתורים אצל החרדים בצד שמאל ולא בצד ימין כמו אצלנו? אצלנו רק הנשים הולכות כך".
"אצל החסידים לא אצל החרדים. קודם כל להבדיל מהגויים. אבל יש לקחת בחשבון שהימין הוא החסד והשמאל הוא הדין", כך מרצה רב דוד, "שהרי כל פעולה יש לבצע קודם כל מימין ובימין, כפי שכתב רבי מנדל מרימנוב זי"ע. נטילת ידיים, ירידה מהמיטה, הדלקת נרות חנֻכָּה מימין לשמאל, וכך גם בבגדים. החסד על הדין ולא להפך. דיני צדקה קודמים לדין הרגיל".
"דאנק איר פאַר די לעקציע. תודה רבה על השיעור, רב דוד".
טלפון לקבלן. "כל הדירות מכורות", אני מתפאר, "בדיוק כמו שכבוד הרב אמר. היתה פה התמחרות, אל תשאל. יכלתי למכור את הדירה לידו בתוספת של 10,000 $, אבל חזקה עלי מצוָתו ונצמדתי למחירים שהוא קבע". הקבלן מודה לי ומסכמים שיהיה פנוי בימים הקרובים בהתראה טלפונית של חצי שעה – שעה.
החוזים כלם נחתמים, כל התשלומים במזומנים, בשיקים של עמותות מעמותות שונות, מאנשים שונים ובסכומים משתנים. איש לא נזקק למשכנתה. הבית המשותף נרשם לאחר שנים, ואיש אינו עובר דירה הגם שהדירות אינן גדולות ולחלק מהדיירים ילדים כמספר שחקני קבוצת כדורגל, או למצער קבוצת כדורסל עם שחקני ספסל, שכן כבוד הרב עדיין מתגורר בקומת הקרקע, ואיזו כבשה נוטשת את רועה?.
עכשו ברור לקוראי היקרים מדוע, תמיד, בינ"ו מפאר את צפון המזרח של המסמכים היוצאים ממשרדי?
