כפרקליט צעיר עובד כותב שורות אלו במשרד עו"ד ידוע המקושר לכל שדרות הפיננסים במדינה. עובר לפציחתו בקריירה משפטית פרטית הוא משמש בכיר במשרד האוצר וכמנכ"ל בנק בו הוא ממזג שלושה בנקים, חבר במספר דירקטוריונים, והכרויותיו הקרובות את שועי המדינה, עשיריה ומנהיגיה לא תסולאנה בפז.
מאליו מובן אם כן שבין לקוחות המשרד נמנים בני השכבה המצופה כסף והמתחככים בהם, נגועים בעתירוּת ממון, בעלי רכוש והון ואלו המגלגלים סכומי עתק שפלֶבֶּאים כמונו אף אינם מסוגלים לחלום עליהם.
יום סגרירי אחד מזמן עצמו למשרד לקוח נדיב וטוב לב שכל מטרתו בחייו היא לסייע לאחרים לקדם את עסקי הבניה שלהם בפרט, עסקים אחרים בכלל ועסקיו שלו במיוחד, וזאת באמצעות הלוואות וקוי אשראי שהוא מעמיד לרשותם.
נדיבותו ידועה לכל, אולם פטור בלא כלום אי אפשר, וכדי שיוכל להמשיך בפעילותו שאינה פילנתרופית כלל ועיקר, רוחיו מסייעים בידו להעצים גם את חשבון הבנק שלו עצמו בצורה ניכרת, ובכך גדלים עסקיו ומסתעפים.
באותה שנה משיקה בקול תרועה רמה חברת בניה צבורית ידועה השלמתו של בנין משרדים גדול ומפואר בצפון העיר ללא הפסקה, ומסתבר שחלק הארי של המִמּוּן מקורו בנ"ל.
"בקר טוב נדיבנו, מה שלום כבודו?" מקבל עוה"ד הידוע את פניו בלשכתו בה ישובים שנינו, "שב בבקשה. אני מבין שהצִבּוּרית חייבת לך כסף?".
"אמנם כן", כך הקליינט, מניח על השֻלחן הסכם הלוואה מבוייל כחוק, חתום כדבעי, עם כל ההואילים, ההצהרות וההתנאות כמתחייב.
"במה דברים אמורים?" מתעניין ידוענו לדעת.
"מִמּוּן הבניה זה אני. בלעדי הבנין לא היה בא לעולם. סוכם ששכר טרחתי, דמי התווך המגיעים לי בגין שרותי הטובים עומדים על הסך של 180,000 $ + מע"מ. לפי השער היציג כמובן. הם לא משלמים", הוא מתלונן, נעלב מכפיות הטובה.
"ואיזו התחייבות נותנת לך החברה? רק החוזה?"
"כל ההלוואות בשיקים. כל שיק מצולם עם חתימה והתחיבות להחזיר, עם הרבית המוסכמת. על פי נסיוני הדל", הוא מציין בהצטנעות בלתי אפיינית למצליחני הפיננס, "התביעה אינה בעייתית. בקשתי מכבודו לגבות עבורי את כספי, בכל דרך שתראה לנכון. הכסף זה הסחורה שלי. בלעדיו קשה לי לעבוד", מסביר הנדיב.
עוה"ד הידוע מכתיב למזכירה הסכם שכר טרחה. הלקוח ישלם 20% מכל סכום שיקבל, בתוספת מע"מ כחוק, בין אם יהיה זה בעקבות הסדר, פסק דין, תביעה, פשרה לפני הגשת תביעה לבית המשפט או אחריה, ובין אחרת.
המזכירה מסַיֶמת להדפיס ומביאה שני עֹתקים של ההסכם. ממתינה יחד אתנו. אולי יש בה עוד צֹרך. עוה"ד הידוע חותם על שניהם ומעבירם ללקוח. זה מוסיף חתימתו, נוטל עֹתק אחד, מקפלו פעמיים ומפקידו בכיסו. העתק השני הוא מחליק על השֻלחן לעברנו.
"תשיגי לי בבקשה בטלפון את מנכ"ל חברת הבניה הצבורית", הוא מבקש מהמזכירה, "תאמרי למזכירתו שזה דחוף".
"צהריים טובים ידידי" אומר עו"הד הידוע לידידו המנכ"ל, "מה שלומך? יושב אצלי הנדיב. לדבריו ועל פי המסמכים שהציג בפני אתם חייבים לו 180,000 $ בתוספת מע"מ כחוק. ביום ששי הקרוב אנחנו נפגשים בישיבת הדירקטוריון של חברת הלוואות לבטחון בע"מ, שם בדוי, אודה לך אם תואיל להביא אתך שיק".
הוא מאזין לתשובה. "להתראות ביום ששי" הוא אומר, מסים את השיחה ומניח את השפוף. "עד יום ששי הוא לא יוכל לארגן את הכסף. אולי ביום שני. כשתהיינה התפתחויות נתקשר".
כמו שעון שויצרי, ביום שני לאחר מכן, מגיע שליח עם שיק על סכום החוב המלא אליו מצורף מכתב התנצלות ובקשה למסור את השיק למוטבו כנגד חשבונית מס כחוק.
הנדיב מגיע למשרד בתוך מחצית השעה מעת שיחתו הטלפונית עם המזכירה, מצטרף אלינו ללשכה ומושיב עצמו. "בבקשה. הנה השיק לכסוי מלא החוב", אומר עוה"ד בנימת נצחון ומושיט לו את השיק עם המכתב.
מבלי אומר ודברים פותח הנדיב את תיקו ושולף שני פנקסים. ממלא חשבונית וחותם עליה. רושם שיק וחותם גם עליו. שיק על 36,000 $ בתוספת מע"מ כחוק על פי השער היציג. אני מסתכל ומתפוצץ. בטלפון אחד מרויח עוה"ד הידוע יותר ממה שאני מרויח בשנה. איזה עולם.
עוה"ד הידוע מעיף בי מבט חטוף, מבחין בפציצותי, יורד לסוף דעתי ופונה לנדיב, "תאמר לי, לא אכפת לך לשלם כל כך הרבה כסף תמורת שיחה טלפונית אחת?".
"כל עו"ד צעיר יכל היה להגיש תביעה ולהשיג לי את הכסף בתוך שנה", הוא עונה בשביעות רצון, "באתי לכאן כיוון שעל פי בדיקותי אתה ידידו של המנכ"ל משכבר הימים, שניכם חברים בדירקטוריון הלוואות לבטחון בע"מ ותוכל לגבות את החוב ללא דִחוי. שכר הטרחה שלך? בתוך פחות מחדשיים אני מרויח אותו עם הכסף שקבלתי. אני משלם עבור תוצאה. לא עבודה. זמן זה כסף. כסף בעוד שנה זה כסף אבוד. כסף עכשו זה פרנסה".
וזה אחד השיעורים החשובים שקבלתי בכלכלה החפשית.
