סוסיאדה

ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר אנשים (יוזף גבלס)

העֹקץ הניגרי בנוי בדיוק בהתאם לתכונת האֹפי האנושית הזו. נסיך ניגרי פונה במכתב ומבהיר כי עליו להוציא למשל סכום של שלושים מליון דולר מארצו. אם המכותב מוכן לשתף פעולה ולאחסן את הסכום בחשבון הבנק שלו חלקו בשלל יהיה עשרים אחוזים. הפניה יכולה להיות מאלמנתו של אותו נסיך, או מפקיד ממשלה גבוה שנותר בידיו סכום עתק השייך למליונר שנפטר וכיוצ"ב.

אז מה מרויח העוקץ? יש הוצאות קטנות, אולי מס בשיעור של כמה אלפי דולרים, או שוחד לא גדול למי מהפקידים, וזה השלל. כשזה מגיע מהרבה קרבנות הסכום מרקיע שחקים.

עֹקץ מבוצע בעוונותנו הרבים גם ע"י ישראלים נוכלים. פונים לממלאי טפסים של לוטו שלא זכו, מבשרים להם על זכייה במליונים, רק יש בעיה. מס הכנסה צריך להיות משולם קודם התשלום של הפרס…

אבל לא בניגריה עסקינן וגם לא בפרשת הונאה, אלא בתרגיל מחשבתי הבא להראות שלכל דבר יש מחיר, וככל שהפתיון גדול, יפה ומפתה יותר גם הדג החכם ביותר יתנדב ברצון להשתזף מכל צדיו בתנור הלוהט.

בתקופה בה עוסק סִפּורנו העיר עפולה, בירת העמק, מנומנמת תדיר. התושבים ותיקים, עליה חדשה וחזקה אין, אולם פעם בשנה יש התעוררות המזמנת את כל תושבי האזור, הסוסיאדה; תחרויות סוסים, אנגליים, ערבים ואחרים, הדגמות, תצוגה וכל הנלוה לכך. חגיגה לעיניים.

מגרש הסוסיאדה עגול ורחב ידיים, עומד בשממונו מרבית ימות השנה למעט תקופת הסוסיאדה בחול המועד סֻכּוֹת למשל, בה יש למגרש המצוי במבואות עפולה, עדנה. איש אינו מתכנן שם בניה, ולכל מטרה וענין השטח מיועד להיות ריאה ירוקה.

המגרש שייך למספר בני משפחה אמידים, שאינם מתכונים לממשו כנכס נדלנ"י, והן מיוצגים ע"י עו"ד ידוע על ידיו אני יוצק מים באותם הזמנים.

אנו שמים פעמינו לבית המשפט המחוזי בנצרת לדון בענין שברומו של לקוח, ולאחר הדיון שואל אותי עוה"ד הידוע אם יש לי ענין בתרגיל מחשבתי עפולאי הכרוך במשא ומתן, לאו דוקא על מנת שיצא עסק.

הואיל ואנחנו בדרכנו ממילא, וסטיה לעפולה תוך כדי קנית גרעיני מגדן היא ענין שבחובה, אני מביע את הסכמתי ועניני, ואנו דנים בשאלה אם אפשר להשיג הַכֹּל במשא ומתן מוצלח.

עתון פלייבוי כִנָּה את עו"ד הֶרְבּ כֹּהֶן "הנושא והנותן הטוב ביותר בעולם". בשנת 1981 כתב עליו הטיים "אם אתה נמצא במו"מ הדן בסכנת חיים אתה רוצה את הרב כהן לצדך". הוא יצג את ממשל ארה"ב ואת הנשיאים ג'ימי קרטר ורונלד רייגן ואחרים, במשברי מו"מ רבים ביניהם שחרור 52 בני ערובה באירן, וכתב בשנת 1980 את רב המכר You can negotiate anything. את מטבע הלשון Yes you can שטבע בספרו אִמֵּץ נשיא ארצות הברית ברק חֻסין אובאמה במרוץ לנשיאות.

המו"מ הוא אמנות. התינוק מתחיל את חייו בבכי שהוא סוג של משא ומתן. כשהוא בוכה ומקבל את מה שהוא מבקש הוא למד כיצד לנהל את חייו במשא ומתן מתמשך.

אבל לענין. אנחנו מזמנים עצמנו לראש העיר, ועוה"ד הידוע, על אף שאינו קובע פגישה מראש, מבהיר למזכירה כי הנושא חשוב ורציני וכי הוא מגיע בשם מספר גורמים אינטרסנטים בעיר ותוצאת הצעתו עשויה בהכרח לקדם את העיר עפולה ולהזרים דם חדש שיעורר את הנמנום והאפרוריות הרוחשים בה תדיר.

ראש העיר בכבודו ובעצמו יוצא מחדרו ומקבל את פנינו. אנו נכנסים אחריו לחדרו והוא מבקש ממזכירתו להביא במטותא ממנה קפה ועֻגיות וגם משקאות קרים.

"ובמה דברים אמורים?" מתענין ראש העיר אצל עוה"ד הידוע.

"אני מיצג את בעלי מגרש הסוסיאדה", סח לו עוה"ד, "ואנחנו מבקשים לבנות שם".

"לא בא בחשבון", עונה ראש העיר בְּכֹבֶד ראש, "המגרש מהווה שטח חקלאי ומיועד על פי התב"ע להיות ריאה ירוקה. וחוצמזה עפולה ידועה בזכות הסוסיאדה וזה המקום הטוב ביותר לשם כך. אם רוצים לבנות יש מספיק שטח בעפולה עצמה, אפילו ברחוב הבנים שהוא רחוב ראשי, והקרקע אינה יקרה. למה דוקא שם?"

"אינך מבין", כך עוה"ד, "זה השטח שלהם והם מעוניינים לבנות דוקא עליו".

"לא אתן יד בשום פנים לבניה שם", עונה ראש העיר ומזמן בטלפון הפנימי את מהנדס העיר.

"מה דעתך?" שואל הראש את המהנדס, "יש בפנינו בקשה לבנות על מגרש הסוסיאדה, מה אתה אומר?"

"בלתי אפשרי. זה שטח חקלאי, ריאה ירוקה. יש מספיק מקום לבנות. לא צריך דוקא שם. לא נוכל להסכים", מחזק מהנדס העיר את ידי בוֹסוֹ.

"אתם הועדה המקומית לתכנון ובניה. מה לגבי הועדה המחוזית? לדעתכם גם היא לא תאשר בניה שם?" עולה השאלה התמימה למראית עין.

"היא לא תאשר", אומר מהנדס העיר, וראשה מביע הסכמתו הבלתי מסוייגת.

"אז סתם באנו במיוחד לפגישה?" מקשה עוה"ד, "אפילו לא שאלתם מה התכנית ואתם שוללים אותה מכל וכל".

"סוג התכנית אינו משנה כהוא זה. אין אפשרות להסכים להפוך את השטח הירוק לשטח של בניה וזהו", כך בפסקנות המהנדס, "זה בתב"ע".

"בכל זאת, אם תואילו, ברצוני להסביר לכם את תכניתי בקצרה, אולי היא תתאים לכם".

"אין צ'אנס. אבל מוכנים לשמוע, הרי הגעתם כל הדרך מתל אביב. לפחות אפשר לשמוע", כך ראש העיר.

עוה"ד הידוע נוטל דף מהמדפסת ומצייר עגול, "זוהי הסוסיאדה", הוא אומר. בתוך הקף העגול מצייר שמונה עגולים קטנים ובאמצע מרובע גדול. "מה הבנין הגבוה ביותר בעיר?" הוא שואל.

"שמונה קומות" עונה מהנדס העיר בגאוה.

"טוב. התכנית היא לבנות שמונה בנינים בני שמונה עשרה קומות ופנטהאוזים. הבנינים נראים ככוכבים ובכל קומה שלוש דירות, ארבעה וחמישה חדרים. במרכז יבנה קאונטרי קלאב עם בריכה, אולם אירועים ובתי קפה, אולי עוד עסקים. הקאונטרי קלאב יהיה שייך לעיריה במקום היטל השבחה. אנחנו נפעיל אותו במשך עשר שנים ראשונות ואחר כך יעבור לעיריה. כל דייר ישלם סכום שיקבע מראש עבור דמי חבר", הוא עושה הפסקה ולוגם מההפוך שהוגש לו.

"והעיקר שכחתי", הוא ממשיך, "הפרוייקט מיועד לשלוש מאות וחמישים משפחות של יהודים אמריקאים אמידים המעוניינים לעשות עליה. כמובן שהדבר יחזק את עפולה ויעורר אותה. יִוַּתְרוּ כתשעים דירות למכירה לַצִּבּוּר העפולאי. אם תסברו שנכון יהיה שחלק מהדירות תהיינה קטנות יותר ותיועדנה לזוגות צעירים או לחיילים, אפשר לחשוב גם על זה. מה אתם אומרים?"

אני מבחין כי פיותיהם של שני נציגי העיריה המכובדים המפגינים עד שלב זה עקשנות חמורית בהתיחס לשנוי היעוד נפערים לרוחה, ויש חשש ממשי לשלמות צירי הלסת שלהם. ראש העיר מתחיל לגמגם, "והם מעוניינים לעלות לעפולה? אמריקאים? אמידים? זה יכל לשנות את כל המרקם החברתי של העיר. שלוש מאות וחמישים משפחות זה למעלה מאלף אמריקאים. נצטרך להתארגן. אבל אינני רואה בעיה. נשכנע את הועדה המחוזית שזוהי ציונות במיטבה. מה אתה אומר?" הוא פונה למהנדס העיר שפיו עדיין פעור כמו גם עיניו הבורקות. נראה לי שהוא מרייר כבולדוג הנחשף לאומצה עסיסית.

"אם זוהי התכנית, אני חושב שאוכל לשכנע. אתה בטוח שהם מעוניינים לעלות לכאן?" הוא פונה אל עוה"ד הסוחר, "אתה בטוח?"

"תראה, זוהי המחשבה. כמובן, הכל כפוף לאשור התכנית, לפחות עקרונית, כדי שאוכל לבחון את הנושא אצל מרשי. אם תאמרו לי שהתב"ע ניתנת לשנוי, והריאה הירוקה יכולה להפוך לריאת בטון ובריכה, אנסה לשכנעם שהדבר אפשרי ואתן לכם תשובתם. אבל קודם תבדקו, כדי שלא תהיה עגמת נפש לכם ולי כלפי לקוחותי. הם בודקים גם אופציות אחרות כמובן", עונה עוה"ד הידוע הנהנה מכל רגע מכך שהדג הצמחוני נועץ שניו בפתיון הבשרי בתאוה גלויה ושוכח לרגע את צמחוניותו.

"אפשרי, אפשרי, תסמוך עלי", עונה ראש העיר בהתרוממות הנפש. סוף סוף יוכל להצביע על השג משמעותי בקדנציה שלו לקדום עירו. שמונה עשרה קומות? פנטהאוזים? אמריקאים? קאונטרי קלאב? הוא רואה בעיני רוחו את טקס קבלת פרס המנהיגות המבטיח בחירה לקדנציות נוספות. מי יודע? אולי בזכות חזונו שלו הוא עוד יגיע לממשלה…

מהנדס העיר מסכים ומניד ראשו מעלה ומטה במרץ. עכשו אני חושש לנקע בצוארו. "אני בטוח שלא תהיה כל בעיה. איך ממשיכים?"

"הנה כרטיס הבקור שלי", מושיט עוה"ד את כרטיסו ואנו קמים על רגלינו, "תודיעו לי כאשר תהיה לכם הסכמה עקרונית כי התכנית תתכן, ומה לוח הזמנים לשנוי התב"ע, ואתן לכם תשובה. הזמן גם הוא מרכיב חשוב ביותר, כיוון שהחברים האמריקאים צריכים לכלכל את מעשיהם. זוהי אופרציה שלמה", מסיים עוה"ד את המפגש.

אנו לוחצים ידיים ומותירים אחרינו צמד נרעש. יוצאים אל המכונית ושמים פעמינו תל אביבה. "נו?", אני נשאל, "נהנית? למדת?"

"כן. מה אתה אומר? הם יצליחו להעביר את ההחלטה לשנות את הריאה הירוקה לאדמת בניה?"

"כמו כלום. ככל שהתכנית דמיונית יותר, ככה רוצים להאמין בה ולהשקיע הרבה יותר כדי שתתממש. אם התכנית היתה לבנות בנינים של ארבע קומות ולמכור את הדירות לכל המרבה במחיר, הפגישה היתה נמשכת עשר דקות", הוא עונה ומחייך כחתול צ'שיירי נהנתן.