"וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים…וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה" (ישעיהו ה')
אין עו"ד המופיע בבתי המשפט הנכבדים של ארצנו הממושפטת ביֶתֶר והצודקת בחֶסֶר, שאינו מזדהה לעתים עם ישעיהו הנביא. לכל אחד מאתנו יש פה ושם תיקים שהצדק אינו נעשה ולעתים גם המשפט לא. כמובן שהענין בד"כ סובייקטיבי. האגו של עורכי הדין אינו מאפשר להם לעתים לראות נכוחה.
אינני מדבר במקרים בהם הפציינט מפסיד והאגו של עוה"ד צועק באזנו שכל העולם נגדו. אלא אובייקטיבית. מדובר במקרים בהם הצדק מעוות בין בגלל סדרי דין, בין בגלל גישה מוזרה של שופט זה או אחר ובין בגלל משפט הנמשך שנים רבות וצדק נדחה אינו צדק. וכדברי האנגלים Justice delayed is justice denied.
בין לקוחות המשרד נמנים מספר מתַוְּכים. שנים ארוכות נאלצו מתַוְּכים ששכרם אינו משולם ע"י לקוחותיהם שלהם, מחמת חסכנותם היתרה על דרך ההמעטה, להוכיח את היותם הגורם היעיל להיוַּצְרות העסקה וכי שרותיהם נשכרו ע"י הלקוח. מאז נחקק חוק המתַוְּכים במקרקעין בשנת 1996, המצב המשפטי קל וברור יותר. מתַוֵּך שאין ברשותו רשיון תִּוּוּך תקף ושהלקוח לא חתם על הסכם תווך בכתב על פי תכתיב החוק אינו זכאי לשכרו גם אם הוא הגורם היעיל ליצירת העסקה.
במקרה בו עסקינן מדובר בעסקה גדולה מסויימת מאד בה הסכם התווך קובע במפורש כי ככל שאמנם היא קורמת עור וגידים, המתַוֵּך, הלקוח במשרדי, זכאי לדמי תווך בשיעור של 75,000 $ בתוספת מע"מ. מדובר בעסקה בה השקעתו של המתוך עצומה, ולאֹרך זמן. תקצר היריעה מהשתרע בתיאור היקף ההשקעה, אולם די לאמר שמתַוְּכֵנו למעשה יוצר את העסקה יש מאין והלקוח מוכן אף לשלם כפול, אלא מה, הסכמתו באה לפני שהעסקה באה לאויר העולם. Ex post facto, לאחר מעשה, גישתו מפְלַקְלֶקֶת אחור. משהעסקה מושא ההסכם נחתמת, משתנה הַמְּתֻוָּךְ מהקצה אל הקצה. "המקובל הוא 2% + מע"מ", הוא טוען, "מה פתאום 75,000 $ + מע"מ? זה גזל." וזאת חרף העובדה שהוא חתום שחור על גבי הסכם.
בלית ברירה מוגשת תביעה בסדר דין מקוצר לבית המשפט השלום הנכבד על פי הסכם התווך. דעתו המקצועית של כל עו"ד סביר תהא שהתביעה ברזל. אלא מה? כבוד שִפּוּטָה סבורה שההסכם אינו צודק, בדיעבד כמובן, וכי הנוהג של 2% + מע"מ ּצודק בעיניה וזה הסכום הנפסק. וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה".
ולקוחנו נאחז בקרנות המזבח של נביאנו הנבון ישעיהו, וכמובן זועק את הזעקה המופיעה בספר ויקרא יט "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל; בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", ועומד על זכותו להשיג על פסק הדין ולקבל את יומו.
הואיל וגם עו"דו סבור שלא הצדק ולא המשפט רואים אור, במלֹא הכבוד הראוי, מוגש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד. פסק הדין הצפוי הופך את המשפח למשפט, וההרכב, פה אחד, קובע שהערעור צודק לכל פרטיו, טענותיו ותביעותיו, וכי אמנם המערער זכאי למלא הסכום הנקוב בהסכם התווך ובתביעה עד לסנט האחרון, דהינו 75,000 $ כשוויים בש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית חוקית מירבית ובצרוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד. אוקסימורון.
ומדוע אוקסימורון? נשתכח מכבודם ענין המע"מ. והגם שנקבע במפורש כי המערער זכאי לקבל את תביעתו במלֹאה, ואגרת בית המשפט שולמה עד הזוז האחרון גם בגין המע"מ שנתבע במפורש, מדוע נקבע בְּסִכּוּמוֹ של יום שהמערער יצא מהאולם וחצי תאוותו בידו? לְתֶ'מִיס פתרונים.
ברור למסַפֶּר, ואני מניח שגם לקורא, כי טעות קולמוס נפלה אצל ההרכב הנכבד ולפיכך מוגשת בקשה שבשגרה לתקן את הטעות הפשוטה הבולטת מעל דפי פסק הדין הבנוי לתלפיות.
ומה כותב ראש ההרכב ירום הוד משפטנותו? "צודק ב"כ המערער המלומד בטענתו על כי שגגה נפלה תחת ידינו, דא עקא שאין זו טעות קולמוס אלא טעות משפטית ועל כן אין בסמכות הרכב זה לתקן אותה".
ומה הפתרון? הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון באשר בערעור שני עסקינן, שאינו בזכות אלא ברשות. הבר"ע מוגשת כמובן והדבר כרוך באגרה. אין להתעלם מכך שבית המשפט העליון הנכבד יושב בדין בכובעו האחר כבית דין גבוה לצדק, כך שגם הצדק לרגליו יהלך ולא רק המשפט, שאינם תמיד הולכים יד ביד.
וכאן כמובן נכנסים הלקוח ופרקליטו למלכודת פסק הדין בענין חניון חיפה משנת 1982 מפיו של כבוד הנשיא מאיר שמגר, המוכר לכל עורך דין שפרקטיקתו בליטיגציה. העקרון שנקבע, בקצור נמרץ, הוא שעל מנת שבית המשפט העליון ידרש לערעור שני, על הבר"ע להעלות שאלות בעלות חשיבות חוקתית, צִבּוּרִית ומשפטית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת ויש לה ענין לכל הצבור.
וכי כאשר בית המשפט המחוזי הנכבד מודה בטעותו בריש גלי, אין כאן ענין לצבור? ומה כותב בית המשפט העליון ירום הוד משפטנותו? הבר"ע אינה עונה על דרישות פסק הדין של חניון חיפה… והיא נדחית!
הוא שאמרנו, וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.
