יום אחד מתקשרים אלי, לא חשוב מי, ומבקשים שאצטרף כשומע חפשי במפגש, לא חשוב היכן, ולא נכנס לַמדוע. מבלי להסגיר פרטים חסויים רק אציין שאחד מהתוָעדים הוא מחמד דחלן, מֻדִיר אלְאַמְן אלְוִקַאאִי, מנהל הבטחון המסכל של הרשות הפלסטינית, איש מעניין ועשיר כקֹרח וכל עדתו גם יחד, ידו בכל ויד כל בו, ולו מלֹא החֹפן שלוחות תמנוניות עסקיות עתירות ממון ורכוש.
הדיונים, לא חשוב על מה, נמשכים אל תוך הלילה, ואני יושב בצד ומקשיב בעניין רב. לעתים קם ומכין לעצמי קפה, כמו אחרים. אינני משתתף בשיחות ואינני מוציא הגה.
בשלב מסויים אני מוצא עמי לצדו של מחמד דחלן, שנינו לוגמים קפה.
"קֻל לִי, שוּ רַאְיָכְּ? תגיד לי, מה דעתך?" שואל דחלן, מנסה לגשש מי אני ומה אני.
"מַא לִיש רַאִי. אין לי דיעה" אני עונה לו. "אַנַא מֻלְחַק וּבַּס. אני רק מלווה".
"עַלַיְ?" מגחך דחלן, ובאצבע ידו הוא מותח את ריסיה התחתונים של עינו הימנית מטה, "עַלַיְ?", הוא שוב חוזר על אמרתו. מַא בִּיסַדֶקְנִיש. הוא אינו מאמין לי. אלא מה.
"שֻף. תראה" הוא אומר, כמשיח על פי תֻמו, "שוּ רַאְיַכְּ תִנְזַל עַלְעַ'זֶה תִלְעַב פִי קַאזִינוֹ גוֹלְדֶן בִּיץ'? מה דעתך לרדת לעזה לשחק בקזינו גולדן ביץ'? הֻוַ מַטְעַם פַחֶ'ם כַּמַאן. הוא גם מסעדה מפוארת. אַדַבֶּר לַכְּ 10% תַנְזִיל. אסדר לך 10% הנחה."
"שוּ? מה?" אני שואל המום.
"שֻף. אַנַא שַרִיכּ פִי אלְקַאזִינוֹ. תראה אני שותף בקזינו". הוא שולף מכיסו כרטיס פלסטיק VIP צבעוני ומוסר לי, "הַדִ'ה תַדְ'כַּרְתַכְּ לִלדֻח'וּל. זה כרטיס הכניסה שלך".
"עַ'זֶה? תַגַ'נַּנֶת? מִין בִּדוֹ יֻדְחֻ'ל עַ'זֶה? עזה? השתגעת? מי בכלל רוצה להכנס לעזה? מֻש מִתְאַכֶּד אַבַּדַן אֶנֹּה אַטְלַע מִן הֶנַאכ עַאיִש. לא בטוח בכלל שאצא משם חי".
דחלן מחייך ומוסר לי כרטיס בקור רשמי שלו כמנהל הבטחון המסכל, "הַדִ'ה תַדְ'כַּרְתַכְּ לִלְחֻ'רוּג'. זה הכרטיס שלך החוצה", וצוחק צחוק מתגלגל.
